<h1>המנהיג הלכ' שבת</h1>
<h2>דף כז.</h2>
שלש סעודות לשבת וליום טוב, מנהג ספרד ופרובינצא לעשותה במנחה, ויש להם סמך גדול דאמרינן בשבת פ' כל כתבי הקדש, נפלה דליקה בלילי שבתו' מצילין מזון ג' סעודות, בשחרי' מזון שתי סעודות, במנחה מזון סעודה אחת, ותניא קערות שאכל בהן ערבית מדיחן בשחרית, שחרי' מדיחן במנחה. ותנן בפסחי' [י"ג ע"א] י"ד שחל להיות בשבת מבערי' את הכל [מ]לפני השבת, ומשיירין מזון ב' סעודות, אבל מזון ג' סעודו' לא הוצרך לשייר לפי שהסעודה שלישי' במנחה וכבר הגיע איסור החמץ מן התורה ומו' שעות ולמעל', ומדרבנן מד' שעות ולמעלה, (ואת סעודה) [ואם כן] מנהג הצרפתי' שאוכלי' השלישי' [בשחרית] לא יתכן דנראה כעושה סעודת [ה]שבת (שלחברין) [של שחרית לחצאין]. וי"א דריבוי התשלומי' לא יתכן שאוכלי' בשחרי', או מיני פירות בקינוח סעודה בהם יוכל להשלים הסעודה השלישי' דאמרי' בהיישן בסוכה [כ"ז ע"א] במאי משלים להו, אי בריפתא סעודה דיומא הוא, אלא במיני תרוגימא שממשיך בפרפראות, לכבוד קונו מה שאינו רגיל בחול, והא ליתא דקיימא לן כרבא בסוף יומ' [ע"ט ע"ב] דפירי לא בעו סוכה, ודקאמ' מיני תרוגימא פירי נינהו, דיחוייא היא, ותנן בפ' כל כתבי [ק"כ ע"א] מצילין עיגול דבילה וחבית שליין ללפת בהן את הפת לסעודת שבת, וכדתנן הציל פת הדראה יציל פת נקייה, דכיון שאם השלים בפירות לא יצא למניין סעודה שלישית לא יצא, ומ"מ אם בסוכה יצא, התם הוא דהוי כמטייל בסוכה דטייול בעי סוכה, אבל סתם ג' סעודות הם (בבית) [בפת], כפר"ת. אב"ן.
<h2>דף מא:</h2>
מנהג ספרד שהמברך והקורא בתורה נוטלה בידיו ובחיקו. ויש לי סמך כדאית' בסוכה [מ"א ע"ב], כך היה מנהגם של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו לולבו בידו, קורא קרית שמע ומתפלל ולולבו בידו, היה קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע. למדנו שצריך ליטול הספר בידו בעת הקריאה כאילו קיבלה היום מהר סיני, שנ' ביום הזה באו מדבר סיני, ואמ' בירושלמי ביום הזה באו מדבר סיני, אל יהו דברי תורה בעיניך כפרוזדוגמא ישנה שהכל דשין בה אלא כפרוזדוגמא חדשה שנהגו לראותה. אב"ן הירחי.
